פרימה

 

אֵיךְ יָכוֹל אָדָם לָשִׁיר שִׁיר-עֶרֶשׂ לְעַצְמוֹ?

אֵיךְ יָכוֹל אָדָם לְהַאֲמִין שֶׁהוּא לְבַד?

אָדָם נִפְרָם מִיַּלְדוּתוֹ כְּמוֹ חוּט מִתּוֹךְ מַרְבָד,

וְאֵין דָּבָר בַּטֶּבַע שֶׁיּוּכַל לְהַרְדִּימוֹ.

 

אָדָם נוֹסֵעַ בְּנַפְשׁוֹ לְוִילְנָה אוֹ מַדְרִיד,

צָפוֹנָה מֵהַזְּמַן וּמַעֲרָבָה מֵעַצְמוֹ,

אָדָם בּוֹנֶה גוֹנְדוֹלוֹת וּמַפְלִיג מִוְּרִיד לִוְרִיד,

וְאֵין דָּבָר בַּטֶּבַע שֶׁיּוּכַל לְהַרְדִּימוֹ.

 

בְּפוּךְ לָבָן הוּא מִתְכַּסֶּה, וְחָשׁ כֵּיצַד הָיְתָה

אִמּוֹ עַכְשָׁו כּוֹרַעַת וְחוֹפָה אֶת הַמִּטָּה,

הוּא שָׁר אֶת שִׁיר הָעֶרֶשׁ וְשׁוֹמֵעַ אֶת עַצְמוֹ,

וְאֵין דָּבָר בַּטֶּבַע שֶׁיּוּכַל לְהַרְדִּימוֹ.

 

 

 

אֵם 

לנורית פלד-אלחנן,

לזכר סמדר

סְמָדָרִי, יֵשׁ שָׁעוֹת שֶׁהֵן שֶׁלָּהּ.

לָקוּם בְּשֵׁשׁ בַּבֹּקֶר, לְמָשָׁל,

בְּלִי טַעַם בַּלָּשׁוֹן וּבְלִי תְּפִלָּה,

שָׁעוֹת שֶׁהֵן רַק שֶׁקֶט מְחֻשָּׁל.

לָגֶשֶׁת לַמִּטְבָּח וּלְהַטְרִיחַ

כִּירַיִם וּבֵיצָה וְכוֹס קָפֶה,

לָדַעַת שֶׁאֵין דֶּרֶךְ לְהַבְרִיא, אַךְ

לִבְדֹּק אִם הַפְּרִיחָה עָלְתָה יָפֶה,

כִּי רַק אֶתְמוֹל נָבְלָה הַכְּרִיזַנְטֵמָה,

וְאִי אֶפְשָׁר לִסְבֹּל שֶׁהִיא נָבְלָה.

לִזְרֹעַ בְּלִי שִׂמְחָה, לִקְצֹר בְּלִי דֶּמַע ---

סְמָדָרִי, יֵשׁ שָׁעוֹת שֶׁהֵן שֶׁלָּהּ.

 

* השיר מוקדש לזכרה של סמדר (סמדרי) אלחנן שנרצחה בפיגוע במדרחוב בירושלים ב-1997 בהיותה בת 14

 

 

Fin de Siècle

 

בָּאָה עֵת שִׁירָה גְּדוֹלָה, שִׁירַת הַ-HIV,

כִּי סַעַד הַזְּמַנִּים הוּא שִׁיר. הַזְּמַן זָקוּק לְסַעַד.

נַשָּׂא אַחַר נַשָּׂא נִצְעַד, וְכָל נַשָּׂא – נָבִיא.

בְּאֵין לָנוּ אֱלוֹהַּ, נַאֲלִיהַּ אֶת הַצַּעַד.

 

אֲנַחְנוּ נַשָּׂאֵי שִׁירָה: אוֹת-קַיִן חִיּוּבִי

חָקוּק עַל לְשוֹנֵנוּ (הָאַלְמָוֶת הוּא הַיַּעַד).

נַפְצִיעַ עַל הַזְּמַן הַזֶּה כְּשַׁחַר עַל שֶׂכְוִי,

נָאִיר אוֹתוֹ בְּפָּתוֹס, בְּדֵעָה צְלוּלָה, בְּרַעַד!

 

נְגִיף הָאֱלֹהוּת עוֹבֵר בְּנֶפֶשׁ הָאָדָם.

כְּתָא מַחְתֶּרֶת הוּא עוֹבֵר: קְבוּצַת סִכּוּן, הִכּוֹנִי!

הַזְּמַן זָקוּק לְסַעַד נַשָּׂאֵי בָּשָׂר-וָדָם –

 

הַקֵּץ לַהִצְטַנְּעוּת, הַקֵּץ לַפֶּשַׁע הַלָּקוֹנִי!

אֶת בְּרִיחַ הַתְּקוּפָה הַזֹּאת נוֹעַדְנוּ לְהָגִיף:

עַכְשָׁו הוּא זְמַן שִׁירָה גְּדוֹלָה. עַכְשָׁו הוּא זְמַן נָגִיף!

 

 

נרקיס

 

"מֵרֹב שֶׁהוּא חָשַׁב שֶׁהוּא יָפֶה",

הִמְתִּיקָה בַּמּוּזֵאוֹן הָאִשָּׁה

לִבְנָהּ, כְּשֶׁרָאֲתָה אוֹתוֹ צוֹפֶה

בְּעֶלֶם הַנּוֹפֵל לְתוֹךְ אִוְשָׁה –

אַךְ הוּא כְּבָר הִתְנַהֵל אֶל מְעַרְבֹּלֶת

הַגֹּמֶא. קְנֵי הַסּוּף וְהַנְּשִׁימָה

הָיוּ בּוֹ לְאֶחָד, וּבְלִי לִשְׁאֹל אֶת

אִמּוֹ הַמִּתְבּוֹנֶנֶת בּוֹ טְמוּמָה,

הוֹשִׁיט אֶת כַּף-יָדוֹ לִלְפּוֹת אֶת אֶמְצַע

בְּשָׂרוֹ שֶׁעַד הַיּוֹם הָיָה רָפֶה,

וְחָשׁ כֵּיצַד הַדָּם סוֹכֵר בּוֹ פֶּצַע,

מֵרֹב שֶׁהוּא חָשַׁב שֶׁהוּא יָפֶה.

 

 

 

פגישה עם סוּצְקֶבר

אומדאָיִק ביסטו, איך – דערוויַיל אומדאָרטן.

(לא-כָּאני אתה, אני – לעת-עתה לא-שָׁמי)

אברהם סוצקעווער (סוצקבר)

                                                        

 פְּגִישָׁה שְׁנִיָּה עִם סוצקעווער. בַּקֶּצֶף שֶׁל הַדָּיֵאט

סְפְּרַיְט יוֹנַת הַנֶּפֶשׁ מְשַׁכְשֶׁכֶת אֶת לִבָּהּ.

– הֵיכָן נוֹלַדְתָּ, סוצקעווער? – אֲנִי בְּמוֹ-יָדַי אֶת

מְקוֹם הֻלַּדְתִּי כָּרִיתִי: הָעוֹלָם הַבָּא.

 

פְּגִישָׁה שְׁנִיָּה עִם נֶפֶשׁ עֲטוּפָה נְיַר-זְכוּכִית.

– הֵיכָן נוֹלַדְתָּ, סוצקעווער? – בַּשֶּׁקֶט הַוּוּלְקָנִי.

יוֹנַת בַּזֶּלֶת מַלְבִּינָה בָּעַיִן הַבְּדָלְחִית.

תִּשְׁעִים שָׁנָה הִיא מַלְבִּינָה, אַךְ מַבָּטָהּ לֹא-כָּאנִי.

 

פְּגִישָׁה שְׁנִיָּה? מוּטָב אוּלַי לוֹמַר: פְּגִישָׁה נוֹסֶפֶת.

כִּי רַק אֶתְמוֹל רָעִינוּ בָּאֲגַם שֶׁבִּטְרָקַאי

דָּגִים מְעוֹפְפִים, וְצוֹעֲנִים שְׁחֹרִים כַּזֶּפֶת

בַּבְּדֹלַח נִחֲשׁוּ אֶת הֶחָשׁוּךְ בַּחֲשָׁקַי.

 

וְרַק אֶתְמוֹל נִתַּרְנוּ מִן הַיַּעַר, פַּרְטִיזָנִים

שֶׁכּוֹחַ הַכְּבִידָה אֵינוֹ מַסְפִּיק לְהַפִּילָם.

מֵאָז אָנוּ דּוֹאִים עַל הַמֶּרְחָב הַמְּאֻזָּן עִם

בְּרִיּוֹת מְכֻנָּפוֹת שֶׁלֹּא יָנוּחוּ לְעוֹלָם.

 

בְּעֶרֶב תֵּל אָבִיבִי בֶּן תִּשְׁעִים וּבֶן סְחַרְחֹרֶת

יוֹשְׁבִים עַל דָּיֵאט סְפְּרַיְט וּמִשְׁתַּכְּרִים מִן הַשִּׂיחָה.

– הֵיכָן נוֹלַדְתָּ, סוצקעווער? – בַּשִּׁיר הַבָּא. זָכוֹר אֶת

אֲשֶׁר עָשָׂה לְךָ הַזְּמַן, וּכְתֹב. עַכְשָׁו תּוֹרְךָ.

 

 

 

ראשון

             

הִנַּחְתָּ עַל מִצְחִי יָדַיִם רוֹעֲדוֹת

וְדֹפֶק שֶׁרוֹצֶה לָצֵאת מֵהַבָּשָׂר

אָז אֵיך זֶה שֶׁבַּסּוֹף

אָז אֵיך זֶה שֶׁבַּסּוֹף

שׁוּם

דָּבָר?

 

תֹּאהַב אוֹתִי, פַּסְקָל. אֲנִי יָפֶה, פַּסְקָל.

אֲנִי יוֹתֵר יָפֶה מִשְּׁאָר הָאֲנָשִׁים.

וְגַם אַתָּה יָפֶה. אַתָּה יָפֶה, פַּסְקָל.

אֲנִי רוֹצֶה, פַּסְקָל, לִכְלֹא אוֹתְךָ בְּשִׁיר.

 

 

 

ל"ו הברות על Armand

 

יָפֶה וְשִׁגְיוֹנִי,

פֵיָה בָּשָׂר וָדָם,

הִשְׁתַּנְתָּ בַּכִּיּוֹר.

 

מֵאָז חָזִי נֶחְמָץ.

חַרְסִינַת לְבָבִי

קָרְמָה גִּידִים וָעוֹר.

 

 

 

מתוך המחזור: "שירים לְבן"

 

אֲנִי רוֹאֶה אוֹתְךָ לוֹמֵד לִשְׂחוֹת חָזֶה

(פַּרְפַּר וַחֲתִירָה תִּלְמַד מֵאֲחֵרִים)

אֲנִי רוֹאֶה אוֹתְךָ צוֹנֵחַ וּמֵרִים

כַּפּוֹת קְטַנּוֹת-קְטַנּוֹת לַמַּיִם וּמַזֶּה

 

גַּלִּים קְטַנִּים שֶׁל אוֹר: אַתָּה כָּל כָּךְ רָזֶה

שֶׁאֵיךְ אֶפְשָׁר לַחְשֹׁב שֶׁיֶּזַע וּשְׁרִירִים

וְזֶרַע וְשֵׂעָר וְאֹרַח כִּגְבָרִים

יַכּוּ, יַכּוּ מָחָר גַּם בַּבָּשָׂר הַזֶּה?

 

אֲנִי אוֹהֵב אוֹתְךָ אֲפִלּוּ בְּתוֹכִי,

בְּטֶרֶם תִּוָּצֵר. וּבֶאֱמֶת, מוּטָב

שֶׁתִּשָּׁאֵר סָכוּר וְלֹא-נוֹלָד: וְכִי

 

נִתָּן לְהַעֲלוֹת הָעֶרֶב עַל הַכְּתָב

כַּמָּה אֲנִי פּוֹחֵד מִמַּה שֶּׁהֶכְרֵחִי?

כַּמָּה עוֹרְגִים לַחֹרֶף הָעֵצִים בַּסְּתָו?                            

 

 

נקמת המאה

 

לִהְיוֹת מְשׁוֹרֵר צִינִיקָן

זֶה כָּל כָּךְ הַמֵּאָה הָעֶשְׂרִים:

 

דַּלּוּת הָרֶגֶשׁ, דַּלּוּת

הַחֹמֶר, דַּלּוּת הַדָּם.

 

הִפְלַגְנוּ מִשָּׁם, יַקִּירִי,

לַמֵּאָה הָעֶשְׂרִים וְאַחַת:

 

הָאֵל חָזַר לַשָּׁמַיִם,

הַיֹּפִי שָׁב אֶל הַדַּף.

 

נַעֵר חָצְנְךָ, יַקִּירִי,

מִשַּׂחְקָנֵי הַזָּהִיר-

 

זָהִיר וּרְחַק מְאוֹד

מִגְּבַרְתָּנֵי הַשִּׁירָה,

 

מִכָּל הַגְּבָרִים-גְּבָרִים

שֶׁרָמְסוּ עֲנָנָה בָּרַגְלַיִם,

 

מִמִּי שֶׁהָלַךְ בִּקְטַנּוֹת,

וּמִמִּי שֶׁצָּעַד בַּסָּךְ.

 

הִפְלַגְנוּ מִשָּׁם, יַקִּירִי,

לַמֵּאָה הָעֶשְׂרִים וְאַחַת,

 

הָאֵל חָזַר לַשָּׁמַיִם,

הַיֹּפִי שָׁב אֶל הַדַּף.

 

עַכְשָׁו כְּבָר מֻתָּר לֶאֱהֹב

וּמֻתָּר לְנַגֵּן בַּנֵּבֶל:

 

אוֹרְפֶאוּס שָׁב מִן הַשְּׁאוֹל,

קוֹל הַנִּסּוּר חָלַף.

 

עַכְשָׁו נִפְתָּחִים פְּרָחִים

חֲדָשִׁים עַל בַּדִּים שֶׁפַּעַם,

 

עָמֹק בַּמֵּאָה הָעֶשְׂרִים,

כָּמְסוּ, מִסְכֵּנִים, מֻפְשָׁט,

 

עָמְסוּ, מִסְכֵּנִים, מֻשָּׂג,

חָמְסוּ, מִסְכֵּנִים, נִיחוֹחַ,

 

וְלֹא יָדְעוּ לְהָכִיל

אֶת הַפְּרִיחָה מַמָּשׁ.

 

יֵשׁ בָּזֶה נֶחָמָה,

יַקִּירִי, וְיֵשׁ בָּזֶה כּוֹחַ,

 

קַח שִׁירִים - וּקְרָא.

עֲשֵׂה אַלִּימוּת אַחַת:

 

עֲטֹף אֶת חַיֶּיךָ בְּשִׁיר,

וּבְטַח בְּלִי בּוּשָׁה בַּיֹּפִי --

 

כִּי זֹאת, יַקִּירִי, נִקְמַת

הַמֵּאָה הָעֶשְׂרִים וְאַחַת.

 

 

 

המלים ואתה

"תן למלים לעשות בך", יונה וולך

 

אַל תִּכְתֹּב הַרְבֵּה, יַקִּירִי,

כְּתֹב

מְעַט.

 

אַל תִּכְתֹּב מַהֵר, יַקִּירִי,

כְּתֹב

לְאַט.

 

זֶה לֹא שֶׁאִם תְּמַהֵר

יָבוֹא

שׁוֹטֵר.

 

וְלֹא שֶׁאִם תָּאֵט,

לָבֶטַח

תִּתְפַּיֵּט.

 

אֲבָל דָּבָר אֶחָד,

יַקִּירִי,

בָּטוּחַ:

 

שִׁירָה

כּוֹתְבִים

בְּאֹרֶךְ-רוּחַ.

 

אַל תִּתֵּן לַמִּלִּים

לַעֲשׂוֹת

בְּךָ.

 

אַל תִּהְיֶה מְשָׁרֵת

וְלֹא

שִׁפְחָה.

 

אַל תִּהְיֶה בַּעַל אוֹב

אוֹ מְתַקְשֶׁרֶת.

 

עָשָׂה אַתָּה בָּהֶן.

זֹאת

אוֹמֶרֶת,

 

מְשֹׁל בְּמִלּוֹתֶיךָ

כְּמוֹ קֵיסָר.

 

לְעַס אֶת מִלּוֹתֶיךָ

כְּמוֹ בָּשָׂר.

 

מַשֵּׁשׁ אוֹתָן בְּרֹךְ

מַמָּשׁ כְּמוֹ

 

אוֹפֵה הַלָּשׁ בַּחֹשֶׁךְ

אֶת

לַחֲמוֹ.

 

חֲשׁשׁ מֵהֶן,

הַקְשֵׁב לָהֶן,

רַחְרַח אוֹתָן.

 

סַנֵּן אוֹתָן הֵיטֵב,

כְּמוֹ לִוְיָתָן

 

שֶׁכָּל הַיַּם כֻּלּוֹ

בְּפִיו חוֹלֵף.

 

רְאֵה אוֹתָן בַּחֹשֶׁךְ,

עֲטַלֵּף

 

שֶׁלֹּא נִתְקָל בְּקִיר

אֶלָּא אִם כֵּן תִּקְרַת

 

הַחֵךְ דּוֹחֶקֶת בּוֹ:

בּוֹא לִקְרַאת

 

הֵדֶיהָ הַדְּרוּכִים

שֶׁל הַמִּלָּה הַזֹּאת,

 

חַלֵּץ אֶת אֶבְרוֹתֶיהָ

הָרָזוֹת,

 

הַנַּח לָהּ לְהַדְהֵד,

לְהִתְעוֹפֵף כִּמְעַט.

 

וְאַל תִּכְתֹּב הַרְבֵּה.

כְּתֹב

מְעַט.

 

המורה לצרפתית

 

הִיא הָיְתָה הַחוֹלֶה הַמְּדֻמָּה שֶׁל מולייר:

הִצְמִידָה אֶת כַּפּוֹת יָדֶיהָ לחֲזַהּ, וּבָאֲנָקָה קוֹרַעַת לֵב זָעֲקָה:

Les poumons, les poumons!

הָרֵאוֹת, הו

הָרֵאוֹת.

 

וְהִיא הָיְתָה הַמֶּלֶךְ הַנּוֹטֶה לָמוּת שֶׁל יונסקו:

כָּל גּוּפָה רָעַד מִקֹּר עַל כֵּס הַמְּלוּכָה,

בְּעוֹדָהּ מְשַׁלֶּבֶת אֶת רַגְלֶיהָ בְּהַדָּרַת מַלְכוּת

עַל הַקָּתֶדְרָה שֶׁבְּאֶמְצַע הַכִּתָּה.

 

וּבָזוֹ אַחֵר זוֹ הִיא הָיְתָה כָּל הַדְּמֻיּוֹת

מִסִּפְרוֹ שֶׁל ז'אן דֶּה לָהּ-ברויר:

 

הֶעָשִׁיר                                       וְהֶעָנִי,

הַנּוֹכֵל                                        וְהַצַּדְקָן,

הֶחָסוּד                                       וְהַכּוֹפֵר,

הַנָּדִיב                                        וְהַקַּמְצָן.

 

וְהִיא הָיְתָה קנדיד:

חָתְרָה כָּל עוֹד נַפְשָׁהּ בָּהּ מִשֶּׁבֶר הַסְּפִינָה הַטְּרוּפָה אֶל חוֹפֵי לִיסְבּוֹן,

הִתְכַּוְּצָה מוּל הָאִינְקְוִיזִיטוֹר הָרָאשִׁי שֶׁל פּוֹרְטוּגָל

בְּטֶקֶס הָאוֹטוֹ-דָּה-פֶה הַנּוֹרָא,

הִצְמִידָה אֶת יָדָהּ לְמִצְחָהּ וְהִשְׁקִיפָה עַל הָעוֹלָם הֶחָדָשׁ

מִסִּפּוּן הָאֳנִיָּה הַזְּעִירָה,

וּלְבַסּוֹף תּוֹפְפָה בְּאֶצְבְּעוֹתֶיהָ עַל שֻׁלְחַן הָעֵץ

וְהִכְרִיזָה בְּכַוָּנָה גְּדוֹלָה:

"Il faut cultiver notre jardin!",

"עָלֵינוּ לְטַפֵּחַ אֶת גַּנֵּנוּ!".